להקה: Suicidal Tendencies
אלבום: Suicidal Tendencies
ז'אנר: Hardcore Punk \ Thrash Metal
שנת יציאה: 1983
אין לי מושג כמה מהקוראים פה בעניין של הארדקור פאנק אבל מה שבטוח, אם אי פעם בחנתם את הסגנון הזה ובכלל את המטאל וההשקות שלו לעולם הפאנק, אין מצב שפספסתם את השם הזה. הלהקה היא בת דורן של ארבע הגדולות (ואפילו הקדימה אותן בקצת) ובפיקודו של אדון מייקו המשוגע (Cyco Miko) הם כבר שלושים שנה עושים הארדקור פאנק חולה, מלא שנאה עצמית וטירוף. משהו שצורם לי קצת בהם, הוא העובדה שהם היו יכולים לעשות קרוסאובר רצחני ולהמשיך באותו קו אבל במקום זאת (ובדומה ל-Cro-Mags שהגיעו אחריהם ועשו את אותו התרגיל) הם נתנו אלבום ראשון אגרסיבי ושאר הדיסקוגרפיה שלהם הרבה יותר מעודנת לטעמי ואני באופן אישי לא מצאתי את עצמי מתחבר אליה.
אם נתעלם לרגע מזה היו פעם Venom אני חושב שהאלבום הזה שיצא בשנת 1983 ראוי לקחת את התואר שקיבל האלבום Kill E'm All (שהוא כמובן אלבום הת'ראש הראשון) כי אם Venom ויצירת המופת שלהם Welcome To Hell לא ראויים לקבל את התואר, אז לפחות הוא שיצא קודם לאלבום הבכורה של מטאליקה. האלבום הזה הוא פשוט יצירת קרוסאובר ת'ראש מופלאה ומשלב מצד אחד את הפאנקיות שלו שבולטת כאן מאוד ומצד שני משלב את מה שלימים יקרא ת'ראש מטאל אכזרי ומלא אגרסיות.
האלבום מתחיל עם "Suicide's An Alternative-You'll Be Sorry" שמיד מראה לנו עם מי יש לנו עסק כשהצחוק אחוז הדיבוק והצרחות מלוות בתיפוף מבולגן ומטורף וצלילי גיטרות צורמים מובילים אותנו לתוך מקצב הת'ראשי האהוב (עליי לפחות), הריף הפאנקי והשירה המדהימה של מייקו שנשמעת כמו שילוב של ג'יימס האטפליד מודל 1984 עם הצליל האופייני לסולני ההארדקור פאנק. בהמשך יורד הקצב לקטע מקפיץ יותר עם ריף מגניב, באס מצוין ופה ושם בריחות של הגיטרה המובילה שעושה את תפקידה מעולה. רוב השירים באלבום נשמעים ככה, פתיחה איטית בת שניות ספורות ולאחר מכן שירי הארדקור פאנק \ קרוסאובר ת'ראש בני דקה \ שתיים שמצד אחד נשמעים אופייניים ומצד שני הקסם המיוחד שלהם נותן להם עוצמה וייחוד שהז'אנר הזה מאוד לוקה בו. עוד שיר שאהבתי במבנה הזה הוא "I Shot The Devl" שמתחיל בצווחת וידוי, "יריתי ברייגן!" ולאחר מכן ישנה פתיחה איטית קצרה שמובילה שוב לאותו מקצב פאנקי \ ת'ראשי, ריף די אופייני לז'אנר ושירה צווחנית על גבול הגראול (ג'יימס האטפילד כבר אמרתי?), סולו מהיר ועצבני והאטה לקראת הסוף כשמייקו צווח "יריתי ברייגן! יריתי בו שוב ושוב ושוב!". סיפור אהבה של ממש לנשיא ארה"ב דאז.
שירים שקצת יוצאים מהמבנה הזה הם שירים כמו Subliminal שמלבד הפזמון המהיר והת'ראשי שלו מכיל בתים איטיים ורגועים יותר והוא גם ארוך יותר משאר השירים באלבום (כשלוש דקות) כשגם השירה של מייקו פה הרבה פחות צווחנית ונותנת רמז לעתיד לבוא באלבומי הלהקה הבאים. עוד שיר שאהבתי שיצא מהמבנה (ודרכו גם הכרתי את הלהקה) הוא Institutionalized התמוה שמציג את סיפורו של מייק שבסך הכל רצה פפסי אבל נשלח לבית משוגעים. הבתים בשיר הזה גם איטיים יחסית, פאנקיים מאוד עם ריף מצויין וליד איכותי כשמייק מספר את הסיפור התמוה של השיר כשהוא פחות או יותר מדבר ולעומתם הפזמון מהיר מאוד והארדקורי לחלוטין והשירה שוב צווחנית. דרך אגב, בקליפ של השיר (שהיה משעשע ביותר. אפילו יותר מהליריקה של השיר עצמו) אפשר למצוא גם את מר טום אראיה שמוכר כסולן סלייר שהתנדב לתת "פוש" למייק.
צמד השירים הסוגרים את האלבום מעניינים מאוד אף הם ושווה לשים אליהם לב. I Want More מתחיל בצורה איטית כשמייק שר בצורה חלושה ומלודית (כן, כן, אמרתי שהוא שר בצורה מלודית) כשבבת אחת נכנס תיפוף מצעדי מעט שזורק אותנו לתוך קטע הארדקורי וקופצני שמתאים לפוגו עם שירת Gang בין הצווחות של מייק שמתחלק לשניים ע"י בלימה של התופים וקטע גיטרה קצרצר. לאחר מכן חוזרים הקטע האיטי ואחריו המהיר והשיר נגמר. Suicidal Failure קצת שונה משאר השירים כשהוא מתחיל בריף המרגש שלו ובסולו מדהים שעובר לשירה החלושה של מייקו שמספר על כך שנמאס לו מהחיים האלה ועל הרצון החזק שלו להתאבד (למרות שאף על פיו הוא לא מצליח פעם אחר פעם ומכאן מגיע שם השיר). אין פה שום מהירות למעט בקטע הסוגר שלסירוגין עובר בין שירה מהירה לסולו מהיר עד לסיום הפתאומי של השיר. רוב השיר מובל על ידי אותו ריף מצוין ומרגש, התופים האיטיים ומייקו החלוש שעושה את התפקיד שלו בצורה מצוינת.
לסיכום, האלבום הזה הוא אחד מהאלבומים היותר חשובים לדעתי למרות שנדמה לי עד כה שהוא לא מוכר ככזה. רוב שירי האלבום יצאו עוד לפני שארבע הגדולות חשבו על הקלטת אלבום והם מציגים פה מהפכנות כלשהי כשיש באלבום סממנים מובהקים של ת'ראש מטאל יחד עם הארדקור פאנק שבאותה תקופה התקרב לשיא. יש פה בסה"כ שנים עשר שירים שמתפרשים יחד על כמעט חצי שעה של מוזיקה שוברת ראשים, כיפית וקופצנית ברובה. אם אהבתם את האלבומים הראשונים של Metallica או Megadeth ואתם רוצים עוד מנה מהסוג הזה יחד עם סולן עוצמתי מאוד שיזכיר לכם את התקופות הטובות של הז'אנר אל תרשו לעצמכם בשום פנים ואופן לפספס את האלבום המצוין הזה!
5/5
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה