להקה: Behemoth
ז'אנר: Black Metal
שנת היציאה: 1992
אני סבור שאת הלהקה הבאה מאזין המטאל הממוצע מכיר גם אם אינו שומע אותה ובכל זאת אני גם סבור שאת החלק האפל הזה בהיסטוריה שלה לא הרבה מכירים. Behemoth ידועה לכל כלהקת דת' מטאל כבדה ורצחנית שלא מפחדת להתיר את דמן של הדתות ולדון בנושאי המזרח הקדום, שטנים ושנאת הדת ולמרות זאת, את החלק הזה שבנה את השלהקה לא הרבה מכירים. לאלו שבכל זאת לא שמעו על הלהקה אומר שזו להקה פולנית שהוקמה בשנת 1991 כשחבריה היו בני ארבע עשרה בלבד ולאחר תקופה בת שבע שנים בה עסקו בבלאק מטאל מלוכלך ושטני עברו לדת' מטאל כוחני ובזכותו קנו לעצמם מקום של כבוד בקהילת המטאל העולמית.
לאחר דמו אחד שאינו שמיע עקב סאונד נוראי באכות ירודה, הקליטו Behemoth (דאז בעל ונרגל) את הדמו השני שלהם The Return of the Northern Moon שיצר את הלהקה מחדש בסאונד שמיע, נגינה כבדה וכמויות ענק של אווירה אפלה וליריקה שטניסטית כתובה היטב. הדמו מכיל בעיקר קטעי מעבר שמעבירים את המאזין בין השירים ויוצרים חוויה רציפה של רוע ושטנה טהורים עם הקור האירופאי המקפיא (ולמרות זאת זה מרגיש לפעמים יותר מדי), חוויה בת 29 דקות בלבד. למרות זאת, אני מאמין שזו ההוצאה הכי טובה שלהם בתקופת הבלאק מטאל וזה היה איתות לבאות שמראה את כשרונם הרב של שני בני השש עשרה.
האלבום מתחיל בהדרגתיות עם קטע הפתיחה of My Worship שמזדחלת לה במה שנשמע כמו טקס פגאני במנגינה כבדה ומאיימת שמובילה אותנו לשיר הראשון באלבום Summoning of The Ancient Gods שנפתח בנגינת גיטרה מצמררת ומציג לנו את אותם Behemoth ישנים וטובים של שנות התשעים המוקדמות. המילים המזעזעות לא מאחרות לבוא ובתיאור מדויק אנו נחשפים לאותו טקס שהחל בקטע הפתיחה, טקס התאבדות וזימון שד. השיר ממשיך במנגינה המצמררת ומוריד הילוך בשלב מסוים כדי להשתנות במאה ושמונים מעלות לקטע מהיר, אווירתי ומעט גרובי שעובר בסופו של דבר למטר בלאסט ביטים רצחני וחוזר לאותו ריף שמוביל את השיר ברובו. השילוב של המילים והמנגינה בשיר הזה יוצר אווירה שחורה ומצמררת כמיטב הבלאק מטאל של אז שלא מומלץ לשמיעה בלילה בשום פנים ואופן. בניגוד לרוב סולני הבלאק שצווחים את נשמתם בצווחות גבוהות יחסית, מתבלט פה נרגל בגראולים שלו שנמוכים יחסית לבלאק מטאל בפעם האחרונה לפני שיעבור גם הוא לטון גבוה הרבה יותר. לבסוף עובר השיר לקטע המעבר The Arrival שמכיל יללות זאבים לרקע מנגינה לילית שמפגינה עוד מהחושך והקור של השיר הקודם.
השיר הבא מתחיל במנגינה איטית אליה מצטרפים התופים בקצב מהיר יותר ונרגל בשירתו המגורגרת והנמוכה. לאחר מכן המנגינה מורידה הילוך ונרגל ללחישות מסייטות ולאחר כדקה אנו חוזרים לקצב המהיר הקודם ולאותו ריף מצמרר ולאחר מכן עוברים למטר בלאסט ביטים נוסף שממשיך באותה אווירת אימים בה המאזין מצוי מתחילת האלבום. בסופו של השיר התופים נעלמים וכל מה שנשאר הן נביחותיו של נרגל וריף מצמרר נוסף שדועך לו עד סיום השיר שמסתיים בצליל צורם. לאחר שהסתיים לו Dark Triumph אנו עוברים לעוד קטע מעבר בן דקה, אווירתי גם הוא שבמעבר חלק עובר לפתיחת השיר Rise of The Blackstorm of Evil. השיר הארוך באלבום נפתח באיטיות ולאט לאט נגרר לו וגורר אותנו יחד איתו. הוא עובר לקטע תופים מצויין ומעט צבאי וחוזר לעצמו מיד לאחר מכן כשהנגינה הכבדה חוזרת ומכה במאזין, מלחיצה ומצמררת אותו ומקפיאה
אותו בקור של היער הפולני. הקטע הצבאי חוזר על עצמו שוב ולאחר מכן הקצב עולה ומתיישר בקו אחיד עם השירים הקודמים ושוב חוזר לאותו קטע צבאי עשוי היטב כשנרגל זועק לאדוניו השטן בשלושה שמות שונים. בבת אחת המנגינה נעלמת ואנו חוזרים למנגינה שמזכירה את קטע הפתיחה ונשיבת רוחות קרות. לאט לאט מתווסף לו הגשם לצלילי הרוח ולאחר מכן אנו עוברים לקאבר ללהקת Hellhammer. שני הגאונים הצעירים מצליחים לעמוד ברף אותו הציבו Hellhammer ומבצעים את השיר באופן מדויק שמזכיר מאוד את המקור. השיר משתלב היטב באווירה הקרה והמלנכולית של האלבום ואף על פי שהוא שייך לתקופה אחרת לחלוטין, הם מבצעים אותו בצורה שנשמעת כאילו הוא נכתב במיוחד לאלבום הזה. אין מה לומר חוץ מלשבח את נרגל ובעל על הביצוע המדויק והעוצמתי לשיר שמהווה אבן דרך מרכזית בבלאק מטאל והמחווה הזו לחלוצי הז'אנר נמצאת בדיוק במקום.
האלבום מסתיים בקטע האינסטרומנטלי Goat With a Thousand Young שהוא ארוך יחסית לקטעי המעבר והפתיחה שמתחיל בצלצולי פעמון ומנגינה אווירתית שלדעתי אין יותר מתאימים מהם לסיים אלבום אווירתי שכזה. המנגינה וצלצולי הפעמון נמשכים להם על פני שלוש הדקות של קטע זה והוא מרגיש כמו יציאה מהיער הסבוך והחורפי ומהטקסים השטניים אליהם נכנסנו בקטע הפתיחה ולאט לאט הקטע מוציא את המאזין מהכפור ודועך לו ובכך מבשר על סיום האלבום. לסיכום, מוצג לפני המאזין כשרונם של השניים במלוא הדרו מעט לפני הנפילה שתבוא בדמו הבא ותסתיים רק בשנת 1999 כאשר בעל כבר יהיה בחוץ והלהקה תשנה כיוון לחלוטין. מעט חבל שהם לא המשיכו באותו הקו והייתי שמח לו אלבומם המלא הראשון היה נשמע כך ולא כמו בליל של רעשים וצווחות חסרות טעם. למרות זאת ולמרות אורכו הקצר של הדמו, יש לנו פה פיסת יצירה איכותית שנשכחה בצד ומכילה את מה שהבלאקר הממוצע צריך כדי לישון טוב בלילה ולסייט לנצח את הסובבים אותו. אווירה יש, סאונד מצמרר יש, מילים נוטפות רוע יש, מה עוד אני צריך בחיים?
4/5
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה